בליבה של בוקרשט, בין סמטאות האבן העתיקות ושאון הטראמים, פעלה סוכנות חשאית בשם "Noapte Albă" — לילה לבן. אך מאחורי השם המפתה הסתתר עולם אפל ואלגנטי של נשים שהיו הרבה מעבר למה שנראו לעין: הן כונו נערות ליווי, אך כל אחת מהן הייתה סיפור בפני עצמו.

אלינה, בת 24, באה מעיירה קטנה בשם סינאיה, והייתה הרוח החיה של הסוכנות. מדברת חמש שפות, ידעה לרקוד טנגו עיוור ולהבחין בין שמפניה אמיתית לחיקוי צרפתי. אך מאחורי החיוך הנצחי הסתתר חלום ישן: להיות פסנתרנית באולמות קונצרטים של וינה.

קתרינה, לעומתה, הייתה שונה — חזקה, שקטה ומסתורית. אנשים אמרו שבאה מבראשוב, אבל איש לא ידע בוודאות. כלקוחה קבועה של הדיפלומטים הזרים, היא אספה יותר סודות מכל שגריר זר. אך מה שחיפשה באמת היה רק צדק: אחותה הקטנה נעלמה לפני שנים, וקתרינה האמינה שהסוכנות היא המפתח לגילוי האמת.

הכול השתנה בלילה אחד — לקוח חדש בשם "מר קליין" הופיע, יהודי-צרפתי עם שעון זהב וסיגר דק. הוא לא ביקש שירותים רגילים. הוא ביקש… אמת. הוא שילם הון על מידע – לא על גוף. הוא פגש את קתרינה ואלינה, ובין שלושתם נרקם קשר מוזר של אמון, סכנה ותשוקה עצורה.

לאט־לאט נחשף סוד שהוסתר עשרות שנים: הסוכנות הייתה מסווה לרשת של הברחת אומנות גנובה מימי המלחמה הקרה. כל אחת מהנערות שימשה כשליחה – לא רק של פיתוי, אלא של אמנות, מידע ואוצרות.

אלינה מצאה בתוך תיק של אחד הלקוחות תווים של יצירה שמעולם לא פורסמה – חתומה בידי סבתה, שהייתה פסנתרנית יהודייה שנמלטה מהנאצים.

קתרינה מצאה באחת הדירות הסודיות תמונה של אחותה, קשורה למסמכים סובייטיים.

וביחד עם מר קליין, הן החליטו להפיל את הרשת מבפנים.