שירי סגרה את דלת הסטודיו הקטן אחרי הלקוח האחרון. בחוץ השמש כבר שקעה, וגשם דק החל לטפטף על החלונות. בדיוק אז, הדלת נפתחה שוב, ובתוכה הופיע אדם, עטוף במעיל ארוך ומבט עייף בעיניו.

זו הייתה הפתעה: זה היה נועם, החבר שלה מהתיכון, אותו לא ראתה שנים.

"אני… שמעתי שאת מטפלת כאן," אמר בחיוך מהוסס. "הייתי כל היום על הרגליים… חשבתי שאולי תוכלי לעזור לי."

שירי חייכה אליו, ליבה פועם מהר מהתרגשות ונוסטלגיה. "כמובן, תעלה למיטה ותנוח. אני אדאג לך."

היא הדליקה נרות ריחניים, כיבתה את האורות החזקים, ומילאה את החדר באור רך וחמים. שמן לבנדר נזל בין אצבעותיה בעוד היא הניחה אותן על גבו הרחב של נועם, מרגישה איך גופו מתרפה לאט לאט תחת מגעה.

נועם עצם את עיניו. "תמיד היית יודעת איך לגרום לי להרגיש בטוח," לחש.

"שקט," חייכה, "תנוח. אני כאן."

האצבעות שלה מצאו כל שריר מתוח, וכל מגע היה כמו לחישה של זיכרונות ישנים, של ימים בהם היו יחד. לאט לאט המתח נמס, ובמקומו צמחה קרבה מחודשת, חמימה, שניהם מרגישים איך משהו עתיק ויפה מתעורר ביניהם מחדש.

כשסיימה, נועם התהפך, הביט בה בעיניים נוצצות. "התגעגעתי אלייך," אמר חרש.

"גם אני," ענתה, מניחה יד על לחיו.

והגשם בחוץ המשיך לטפטף, אבל בתוך החדר הקטן, היה חם ורך, מלא בתקווה לחיבור מחודש – אולי אפילו להתחלה חדשה לאחר עיסוי אירוטי מלא בפינוק ואהבה .

נועם קם לאט מהמיטה, עדיין מהסס, מתעטף בסדין. "אני לא יודע מה קורה פה," לחש, "אבל פתאום כל מה שחשוב זה להיות איתך שוב."

שירי חייכה אליו, מוחה בעדינות את שאריות השמן מכפות ידיה. היא הרגישה איך הלב שלה דופק, כאילו כל השנים שעברו נמחקו ברגע אחד.

"אתה יודע," אמרה בשקט, "לפעמים החיים לוקחים אותנו רחוק כדי שנוכל למצוא מחדש את מה שבאמת חשוב."

נועם התקרב אליה, מביט עמוק בעיניה, ובלי לחשוב יותר מדי הניח את ידיו על מותניה. "הייתי טיפש שויתרתי עלייך אז," אמר בקול חנוק, "אבל אולי… אולי עכשיו זה הזמן שלנו."

שירי נשענה אליו, מרגישה את החום הבוקע ממנו, את הלב שלו שפועם כמו שלה. "אני לא רוצה למהר," לחשה, "אבל אני גם לא רוצה להתרחק שוב."

הם התחבקו, ולרגע העולם בחוץ נעלם. הגשם הפך למנגינה רכה על חלונות הסטודיו, והחדר הקטן התמלא בתקווה חדשה.

"יש לי רעיון," אמרה לבסוף, חיוך ממזרי על פניה, "מחר אין לי לקוחות… אולי תישאר הלילה, ונבשל יחד ארוחת בוקר בבוקר?"

נועם צחק ונישק את מצחה. "בדיוק חשבתי להציע את זה," אמר, "כי בינינו… זה מרגיש כמו התחלה חדשה."

וכך, בין נרות כבים וגשם שוטף, התחיל להם סיפור אהבה חדש – סיפור של מגע, הקשבה ולב שמוכן שוב להיפתח.