כן, אבל לא היית צריך להתמודד איתו. ברגע שהוא הבין כמה טוב אני עושה עם הטיפים, הוא התחיל להיות מוזר לגבי זה, פרנואיד, אני מניחה. ביקשתי ממנו להפסיק לבוא, אבל הוא פשוט עושה את זה בכל זאת, ואז מתעצבן על זה כשאני חוזרת הביתה. הוא חושב שכל בחור בעולם רוצה לזיין אותי, אני מניחה."
"כולם רוצים," נהמתי, חיוך נמשך על פינות פי. היא צחקה שוב, הפעם בלי עצב, עיניה הבהירות זוהרות כשצפיתי בשפתיה נפתחות סביב הקול. גופה, כל כך חם ומעוגל בדרכים נפלאות, רעד בשמחה בזרועותי.
"אה-ה," היא אמרה, סרקזם קל ומשחקי בטון שלה. "אני קצת מעריכה את האירוניה, אם כי."
"מה האירוניה?" שאלתי.
"הוא מודאג מכל הבחורים שמגיעים לכאן ומסירים אותי מהרגליים למיטה, והיחיד שהוא צריך לדאוג לגביו הוא זה שמוציא אותו," היא אמרה, חיוך קטן שובב חוצה את שפתיה כשהיא קורצת ולוחצת את ירכיה צמוד וחזק לשלי.
פי נפער והיא צחקה, צליל גבוה ושמח, כשהיא השתחררה מזרועותי והסתובבה לעבר הדלת, שערה הארוך השחור מתנופף סביבה ומשאיר אותי בענן של הריח המתוק של השמפו שלה. היא הביטה לאחור כשהיא התקרבה לדלת, נעצרת לשנייה עם שתי ידיים נגד הדלת, ברך אחת מוכנה לדחוף נגדה, ישבנה המושלם משוך לאחור, שפתה התחתונה נתפסת בין שיניה ומבט שהוא חצי שובב וחצי תשוקה בעיניה.
"אפילו אם הייתי מתבדחת, זה היה שווה את זה בשביל המבט על הפנים שלך," היא אמרה. עיניה ירדו למפשעה שלי והתרחבו, שפתיה נפערות בהפתעה לפני שהן מתעקלות לחיוך שגרם לדמי לרוץ חם ומהר. "שמח לראות שאני לא היחידה שחושבת שזה יהיה כיף!"
היא דחפה את דלת המקרר ונכנסה חזרה לקהל הצמא והסוער בעוד אני עומד במרכז המקרר עם מוחי מסתחרר וזיקפה שמתאמצת נגד הג'ינס שלי בצורה לא נוחה.
לקח לי כמה דקות לחזור לעצמי ולגלות איזה בירה אני צריך להביא למעלה. הייתי צריך להביא ארבעה ארגזים. אני לא בחור קטן, קצת יותר משישה רגליים, ואני מתעמל בקביעות, גם בחדר כושר וגם סוחב דברים כבדים בעבודה, אז לקחתי את כולם בבת אחת כדי לחסוך לעצמי זמן. הייתי צריך לרוץ חזרה למטה בשביל כמה בקבוקי ליקר, וכשחזרתי למעלה עם אותם הלנה הייתה מערבבת סיבוב של שוטים.
הייתי צריך לשים אחד מבקבוקי הליקר על המדף הגבוה, הנסתר מעל הבר, ממש מעל ראשה, אז פשוט הושטתי מעליה כדי להניח אותו במקום.
"אתה יכול להביא לי חוסה?" היא שאלה מבלי להסתכל מעלה כמו שהיה באותן דירות דיסקרטיות .
זה היה שלושה בקבוקים משמאל לג'ק שהייתי שם, אז פשוט הושטתי יד שמאלה עם ידי השמאלית לתפוס אותו מבלי לחשוב, התנועה גורמת לכך שעמדתי ישר מאחוריה. הלנה הניחה את הבקבוק שהחזיקה, הניחה שתי ידיים על הבר, נטתה מעט קדימה, התרוממה על קצות האצבעות, ולחצה את ישבנה הקטן והחמוד ישר לתוך המפשעה שלי.
איברי התקשה מיד, למרבה המזל מופנה כלפי מטה ברגלי מכנסי כך שהוא לא נדחק יותר מדי, וזה עשה את הדברים נחמדים ואנכיים עבורה כשהיא ניערה את ישבנה ותפסה אותי בין לחייה היפות, רק הג'ינס שלי והחצאית הקצרה שלה בין שנינו. הלנה הביטה לאחור מעבר לכתפה וקרצה, שערה נופל בצורה סקסית על פניה כשהיא טלטלה את ישבנה בעדינות, תפסה אותי בין לחייה היפות.
"אני לא יכולה להגיע אליהם, ואתה פשוט כל כך גדול," היא אמרה, מדגישה את המילה על ידי לחיצה חזקה יותר של ישבנה אלי, "וידעתי שאתה יכול להגיע שם ממש טוב בשבילי."
גם אני יכול לשחק במשחק הזה, חתיכת שיט קטנה, חשבתי.
הורדתי את הבקבוק והתכופפתי מעליה כדי לשים אותו ליד ידה, אורך גופי לוחץ נגד גבה הקשתה. הנחתי את ידיי על שני צידי צלעותיה והורדתי אותן במורד צדדיה עד שתפסתי את ירכיה ומשכתי אותה אלי כששפתיי התקרבו לאוזנה, נותן לה להרגיש את נשימתי חמה על לחיה.
שפתיי ליטפו את תנוך אוזנה כשהתלחשתי, "בכל זמן, ילדה קטנה," ומשכתי אותה בחזרה אלי פעם אחרונה לפני שהרפתי ועברתי לקחת הזמנת שתייה.
כשזזתי שמעתי אותה נאנחת וראיתי את ראשה נופל קדימה, חיוך שמח, שובב על פניה.
"זה היה כל כך לוהט," שמעתי את הבחורה ששתייה שלה הלנה הכינה אומרת. אף פעם לא שמעתי את תשובת הלנה.
פלירטטנו שאר הלילה, נותנים אחד לשני מבטים ארוכים, רעבים, נותנים לידינו להחליק על ירך, כתף או הירך החיצונית של האדם השני. היא המשיכה להושיט יד סביבי לתפוס בירה מהמקרר העומד, מוודאת שחזה נוגע בגבי או בזרועי.
הובלתי אותה למכוניתה באותו לילה לאחר שסגרנו וכל הליקרים אוחסנו וכל הטיפים נספרו. היא ליפפה את זרועה דרך שלי וחייכה לכלום בפרט, נושקת את ראשה לכתפי. כשהגעתי למכוניתה היא נתנה לי חיבוק ארוך, חזק, לוחצת כמה שיותר מגופה נגדי ומחזיקה אותי חזק.
היא עלתה על קצות אצבעותיה ונישקה את לחיי, שפתיה הרכות נלחצות אלי ממש מעל קו זקני ולחצתי אותה בעדינות כשהיא עשתה זאת. הלנה הוציאה אנחה רכה, נמסה מעט בזרועותי.
היא קפצה כשחפתי את ישבנה בשתי ידיים, ואז צחקה ונתנה לי סטירה קלה על הזרוע.
"צודק צודק," אמרתי, חיוך מרוח על פניי. באמת היה לה ישבן מדהים.
"נכון," היא אמרה. היא ניסתה לא לחייך, או אולי פשוט לא יכלה להחליט כמה צרות אנחנו בעניין. בכל מקרה, ידעתי שהיא לא כועסת. "אני צריכה ללכת הביתה."
"אני יודע," אמרתי. אף אחד מאיתנו לא רצה באמת שהיא תלך, אבל עדיין לא היינו מוכנים להגיע לשם, אני חושב. אני נשקתי לה בחזרה, שפתיי וזקני מלטפים בעדינות את לחיה החלקה, הרכה, נשארים יותר ממה שתכננתי.
"לילה טוב, הלנה," לחשתי.
"לילה טוב, שיין," היא לחשה בחזרה.
חלק ממני היה עצוב לראות אותה נוסעת. שאר חלקי היה בסוג של אופוריה שבאה רק מהידיעה שבחורה יפה מתעניינת בך. הלכתי שני רחובות חזרה לדירתי כמעט בקפיצה, כמה שזה נשמע טיפשי. לא משנה. היא הייתה מדהימה, והיא רצתה אותי. קפיצה היא נסלחת.