שמי חזי, ואני בשנות השלושים המוקדמות לחיי. מאז ומתמיד הייתי חריג בנוף הכללי. חלק מההשתייכות שלי לקהילה הלהט"בית היה תהליך למידה רחב ידיים. בתור גבר הומו, פעיל ועובד בתור גייז לאירוח, היו הרבה עיניים ננעצות בעורף שלי, סרקו אותי מכל כיוון, והיו הרבה שתיקות. לא כולם השלימו עם מה שאני עושה. בהתחלה פחדתי מהדעות של האחרים, חששתי שהם יסווגו אותי תחת קטגוריה לא נכונה. אך עם הזמן הבנתי כי קיימים נושאים חשובים יותר בעולם מאשר לעסוק אך ורק בחיים שלי. נאלצתי ללמוד להיות בטוח בנטיות המיניות שלו, על מנת שאשאר חזק יותר ממה שחושבים עליי. הצבתי את חיי בסביבה שלא הייתה מוכרת לי טוב למדי, ומזה למדתי מספר שיעורי חיים שהיו הכי משמעותיים במארג החיים שלי. נעשיתי גבר עם ביטחון עצמי הרבה יותר גבוה, ונתתי שירות מדהים ללקוחות שלי.
בתור גייז לאירוח גאה בעצמי ובעיסוקי, אני מסייע ללקוחות הברוטליים שלי לעשות שימוש יותר בסובלנות, ולהשתמש בשפה יותר חיובית, שלא נותנת מקום לקונוטציות שליליות לקהילה הגאה. אני מלמד אותם שגם שאנחנו גייז ועוסקים במקצוע מפוקפק זה לא אומר שאין לנו כבוד, או שאנחנו לא רוצים בכל מאודנו שיכבדו אותנו. בכל יום שעובר אני לומד משהו חדש על עצמי, בעצם כל לקוח מלמד אותי משהו חדש על עצמי ועל החיים, ועל כן אני מוקיר תודה לכל הלקוחות שלי, שבדרך כלל הם ממש בסדר.
מספיק קשה היה לצאת מהארון. לא כולם הצליחו לכבד את ההחלטה שלי. כולל ההורים שלי, שהיו אמורים לתת לי רשת של ביטחון ולקבל אותי כמו שאני. אבל השלמתי עם זה. אולי זאת הסיבה שלא סיפרתי להורים שלי שהעיסוק שלי הוא גייז לאירוח. ידעתי שהם לא יבינו אותי. שהם יתאכזבו ממני. שאולי אפילו הם יתביישו בי. שיתפתי קומץ מועט של אנשים בסוד שלי. רק מי שחשבתי ושהאמנתי שהוא יתמוך בי. שניים שלושה חברים קרובים.
אבל באופן כללי אני לא מתבייש במה שאני עושה. לא גנבתי ולא פשעתי, הכול בסדר…